| |
| |
חברים כותבים |
| 19/07/2004 | חנה אופיר |
שרית ואפרים היקרים,
רציתי לספר לכם על צביקה.
הכרתי את צביקה מעט מאוד, בסך הכל ששה חודשים. ההיכרות בינינו התחילה ביום חורף ירושלמי גשום וסוער. צביקה החליט להתנדב לעמותת הל"ל קבענו להיפגש בקפיטריה של מדעי החברה באוניברסיטה. כדי שאני אספר לצביקה על הל"ל, אכיר אותו ואבדוק אם הוא מתאים לאגודה (תהליך שעובר כל מתנדב חדש).
קבענו את הפגישה לשעה אחת עשרה בבוקר. צביקה הגיע באיחור של חמש דקות "ארוז" בתוך חליפת פלסטיק צהובה ורטובה לגמרי בגלל הגשם החזק, עם הקסדה הרטובה ביד וחיוך מתנצל: "את יודעת, בגלל הגשם, והאופנוע..."
ישבנו בקפיטריה המחוממת והשיחה בינינו קלחה, על הלימודים, הטיולים, נעמה, המניעים שהביאו אותו לחשוב על התנדבות בהל"ל...
שוחחנו כשעה, אבל הספיקו לי מספר דקות כדי להבין שמולי יושב בחור מקסים עם "ראש גדול", וכשיצטרף לאגודה – כולנו נצא נשכרים.
ואחרי שצביקה הביא אלינו גם את נעמה – ידעתי שזכינו בשתי מתנות.
במהלך קורס ההכנה שאותו הדרכתי, התברר לי שלא טעיתי, אני הרגשתי את הנוכחות של צביקה בקורס, גם אם לא תמיד דיבר הרבה, פשוט היה לנו כיף איתו. וגם בהמשך, כשצביקה התחיל בפעילות, ידעתי "שפה הולכים לקרות דברים טובים". וכך, כשהוא התחיל ללוות את אילת – ילדה שנזרקה מהבית אחרי שבחרה להיות חילונית, ובמפגש הראשון שלה "בחוץ" – היא פגשה את צביקה. לא היו ביניהם פגישות רבות – אולי שלוש או ארבע, אבל אני יודעת ממנה שהמעט הזה היה עבורה המון. אילת קבלה מצביקה "תרכיז של חיזוקים" – שעזרו לה בתחילת דרכה החדשה. אין לי ספק, אילת לא תשכח את צביקה.
ביום רביעי בערב טלפנתי, ענתה לי נעמה, ברקע הלמות של פטיש. נעמה אמרה שצביקה תולה תמונות בדירה החדשה...היא הייתה מאושרת. בקשתי לדבר עם צביקה. רציתי שיפגוש בחור חרדי שפנה אלינו, צביקה התנצל ואמר שעדיין עסוק בסיום הלימודים.
אבל המשפט האחרון שלו אלי היה: " אם לא תמצאי מישהו אחר, תחזרי אליי". ידעתי שאם אזדקק, יש לי כתובת – הכי טובה שיש. וחבל, חבל שלא ניתנה לי ההזדמנות לחזור.
זכינו בהל"ל לקבל שני מתנדבים נפלאים, צביקה ונעמה.
צביקה יחסר לנו בהל"ל. נזכור את החוכמה שלו, את ההומור שלו, אבל קודם כל את צביקה האנושי כל-כך.
ולכם שרית ואפרים, זכיתם לגדל בן נהדר,
חבל שתקופה קצרה כל כך.
מחזקת את ידיכם
חנה אופיר
| |
|
|
|
