| |
| |
חברים כותבים |
| 19/07/2004 | כפיר כץ |
משפחת גולומבק היקרה,
במהלך שירותי הצבאי היה לי הזכות להיות מפקדו של בינכם היקר צביקה למשך תקופה של כשמונה חודשים.
אני יודע שאין פרק זמן זה ארוך דיו כדי להכיר אדם אך מי יתן ותזכו לקצת נחמה ממכתב זה.
את צביקה הכרתי כאשר סיימתי קורס קצינים והגעתי כקצין צעיר למחנה "דרגות – אום דארג’ " שם שירת צביקה כמדריך. כבר בשיחת הפתיחה הבהיר לי כי תפקידו מסתכם בלהיות מדריך ואל לי לצפות ממנו ליותר מזה.
צביקה היה מדריך מק"כ ושיחת הפתיחה שלנו השאירה עלי רושם קשה כך שהחלטתי שיהיה עדיף אם לא אתעמת איתו ואתן לו מרחב תמרון.
להפתעתי כל " נבואות הזעם " התבדו. צביקה היה חייל אחראי, מקצועי ומסודר.
הוא תמיד היה קשוב ומוכן לעזור, בעל יחסי אנוש טובים ואף יידע לייצג את חבריו. אני זוכר את חוש ההומור המפותח שלו אך יותר מהכל את יכולת ההדרכה שבה ניכן. נכחתי בלא מעט מהשיעורים שאותם העביר תחילה מתוך רצון לחנוך אותו ולשפר את רמת ההדרכה שלו אך מהר מאוד במקום ללמד מצאתי את עצמי לומד כיצד להעביר שיעור, כיצד גם ביום חם מאוד באוהל ובמסגרת צבאיים כאשר חומר הלימוד הוא לקוני ושגרתי מצא צביקה את שביל הזהב לריכוזם של החניכים כאשר הוא מדבר בקולו הנמוך מציב בפני החניכים אתגרים ושובר פעם אחר פעם שיאים בפירוק והרכבת מק"כ.
בנוסף גם בשטח האש התבלט כמדריך מעולה והתוצאות של חניכיו היו טובות מאוד.
בחודש האחרון לשירותו הצבאי של צביקה הוא החליט כי כדי לסמל את שיחרורו ההולך וקרב מצה"ל הוא מפסיק להסתפר ומגדל שיער וכדי להסתיר זאת הוא הסתובב עם כובע אני זוכר שהזהרנו אותו ואמרנו לו שאם יתפס לא נוכל לעזור לו והוא צפוי לעונש. מיותר לציין שצביקה כמובן נתפס ורותק לבסיס. מצאנו לנכון להילחם בשבילו ולא הרפנו עד שבוטל רוע הגזרה ומבחנתי היה זה סגירת מעגל והחזרת טובה.
אינני אדם מאמין אבל אני חושב שלכל אדם בעולמנו יש תפקיד והוא ניחן בתכונות שמייחדות אותו. בתקופה הקצרה שבה היכרתי את בינכם נוכחתי לדעת שמתנת האל לצביקה היתה היכולת ללמד, להיות ברור, חד ולרכז סביבו אנשים. אני מתפלל שאיפה שהוא נמצא עכשיו הוא מחייך מלמעלה ומלמד את כל אלה סביבו להיות סובלניים יותר ולפתור דברים בדרך של שלום ולא מלחמה.
מי יתן ולא תדעו יותר צער
בכבוד רב,
כפיר כץ
| |
|
|
|
